רחבה מלאה זו לא שאלה של מוזיקה

אני רואה את זה כמעט בכל אירוע. חצי שעה ראשונה הרחבה מלאה, ואז בדיוק אחרי האוכל היא מתחילה להתרוקן.

ורוב ההורים בטוחים שזה בגלל המוזיקה. שאם היו שמים שירים אחרים, זה לא היה קורה.

אחרי 17 שנה ומאות אירועים אני יכול להגיד לכם דבר אחד בביטחון: זה כמעט אף פעם לא המוזיקה.

מוזיקה טובה זו נקודת התחלה, לא סוד. כל אחד יכול לשים פלייליסט מלא בשירים נכונים.

אבל שיר לא יודע מתי הילדים התעייפו, מתי המבוגרים צריכים רגע, ומתי מישהו עומד בצד ומחכה שיזמינו אותו פנימה. את זה קורא בן אדם, לא רשימת שירים.

דיג׳יי זה רק 10% מהעבודה שלי. כל השאר זה לקרוא אנשים בזמן אמת ולדעת מה הרחבה צריכה בדקה הבאה.

יש רגע אחד שרוב האנשים אפילו לא שמים לב אליו, והוא קובע חצי מהערב. הרגע שבו מישהו ראשון עולה לרחבה.

אם הראשון עולה בזמן הנכון ובאנרגיה הנכונה, כולם אחריו. אם הרחבה נשארת ריקה עוד דקה, כולם מתביישים לעלות ראשונים, ואז קשה מאוד להחזיר את זה.

אני יודע בדיוק מתי ואיך לפתוח את הרחבה. זה לא קורה במקרה וזה לא תלוי במזל. זו שיטה שבניתי אחרי מאות ערבים.

בהתחלה ההתרגשות סוחבת את הרחבה לבד. הכל חדש, כולם מחכים לזה, ואי אפשר לפספס.

אבל התרגשות ראשונה תמיד נגמרת. אחרי האוכל, אחרי קטע רגוע, אחרי הצילומים המשפחתיים, מישהו צריך לדעת להחזיר את כולם פנימה. אם אין את המישהו הזה, הרחבה פשוט מתרוקנת.

אני מסתכל על אירוע כמו סיפור שאני מספר לאורחים שלכם. יש פתיחה, יש רגע שקט בכוונה, ויש שיא שמגיע בדיוק בזמן הנכון.

בבר או בת מצווה יש שתי קבוצות עם צרכים הפוכים. הילדים רוצים אנרגיה גבוהה ותחושה של מסיבה. המבוגרים רוצים לשמוע אחד את השני, לאכול ברוגע, ולרקוד על שירים שהם מכירים.

אם מנגנים רק לילדים, המבוגרים מתנתקים. אם מנגנים רק למבוגרים, הילדים חוזרים לטלפון.

העבודה שלי היא לתת לכל קבוצה את הרגעים שלה בלי שאף אחד ירגיש שוויתרו לו. את זה פלייליסט לא יודע לעשות. רק מישהו שנמצא שם וקורא את הרחבה.

אף אחד לא הולך הביתה וזוכר איזה שיר בדיוק ניגן. כולם זוכרים איך זה הרגיש.

אם הרחבה הייתה מלאה עד הסוף, אם הילד או הילדה היו במרכז, ואם אתם הרגשתם שאתם פשוט נהנים במקום לדאוג, זה מה שיישאר.

וזה בדיוק מה שאני בא לתת. 17 שנה אני בונה את הרגע הזה.